ד"ר ז'רמונסקי שלום,
אני חייבת להודות לך על איך שאני מרגישה עכשיו.
אני רואה את עצמי בעיניים יותר טובות כבר, אני יכולה להגיד שאני בסוף..
באמת שזה משמח אותי. אם רק הייתה לי דרך להודות לך על כל מה שעשית בשבילי, על שהאמנת בי והייתי בשבילי, שעודדת אותי, ובקיצור אפשר להגיד שהצלת אותי..
צבע עורי חזר לקדמותו, קיבלתי מחזור דבר שבאמת שימח אותי מאוד, אני כבר יכולה לאכול מבלי לחשוב יותר מידי על הקלוריות. העלתי את מספר הקלוריות היומי שלי ל1500, זה היה דיי קשה בהתחלה אבל בזכות הדיאטנית היא נתנה לי תפריט מסודר והסבירה לי את ההשלכות של הדבר.
אני כבר יכולה להיכנס לשיעורי ספורט ואשכרה לשרוד אותם.
החלטתי להתחיל להישקל רק פעם בשבוע ולא יותר, גם לזה היה קשה להתרגל, אבל הצלחתי!
והכי חשוב, אני אוכלת מבלי להקיא לאחר מכן.
היחסים שלי עם המשפחה שלי כבר נעשו יותר פתוחים, אני יכולה לדבר איתם. אבא שלי מתחיל להתעניין יותר, זה מרגיש לי מוזר.
אני כבר לא סובלת מקור,
אני לא חיוורת,
אין לי כאבי ראש חזקים,
התעלפויות וסחרחורות הפסיקו,
אני מבשלת וגם אוכלת,
לא מגבילה את סוגי המזונות רק למה שנחשב דיאטטי,
לא אובססיביות סביב מזון, קלוריות ומתכונים,
אין יותר תירוצים לא לאכול: לא רעבה, אכלתי קודם וכו' ,
שיניתי את הרגלי האכילה המוזרים, כמו: חותכת את האוכל לחתיכות זעירות, מנקרת עם המזלג וכו' ,
יש לי נוחות מורגשת ליד אוכל
ואין לי אשמה או בושה לגבי האכילה.
__________יומן אישי_________
ופתאום אני חושבת לי,
אולי נפסיק עם זה?
זה אף פעם לא יגמר.
והאם זה באמת שווה?
האם זה באמת נחוץ?
אולי דיי?
מתגעגעת לטעם העצמאות.
לטעם האוכל,
לטעם הרצון לאכול.
רוצה שיפסיקו הייסורים הבלתי פוסקים הללו.
רוצה שיניחו לי לישון בשקט.
רוצה לאכול כמו כולם ולא לדאוג מה יגידו.
רוצה שלא יסתכלו לי על הצלחת .
רוצה להיות רזה ובכל זאת לאכול.
קיבלתי!!
אני קיבלתי!!
ק-י-ב-ל-ת-י!!!
אני מאושרת!
וזה ממש לא מעט,
זה פשוט בכמויות,
ואו!
נרגעתי.
העור שלי חזר לגוון שלו,
פתאום אני מרגישה יותר אנרגיה,
התגעגעתי.
אני שוקלת עכשיו נורמלי בערך,
הגעתי למשקל שפעם נתקעתי עליו דיי הרבה זמן,
והוא יחסית בסדר.
ובאמת שאני מעריכה יותר.
43.
המורה שלי לחנ"ג כבר שמה לב והיא אמרה לי שהיא תפקח עליי מעכשיו.
ואמא מאיימת עם אשפוז,ממש חזק=\
נעבור את זה.
מחר יש לי שוב דיאטנית,לעזאזל.
אני יודעת שזה נגמר!
אני בריאה,
עדיין לא לגמרי אבל אני בדרך הנכונה!
מתחילה להיות אופטימית
כל התקופה הרעה הזאת..
הדיכאון,
החרדה מהמשקל,
הפחד שמישהו יראה,
לראות את עצמי במראה,
השומן,
הבדידות,
הטפות המוסר,
המחזור,
העצירות,
החום גוף הנמוך,
החולשה,
גוון העור הצהבהב, התייבש, קשקשי,
שיעורי הספורט שלא הצלחתי לשרוד,
והכי חשוב, ההקאות!
והייתי..
השמנה
הדוחה
המגעילה
העלובה
המכוערת
הצפויה
המזוייפת
המחייכת
המטומטמת
האדישה
השטחית
הדיכאונית
העצובה
האופנתית
המופרעת
הפסיכית
המטורפת
האמנית
הצהובה
השונאת
האוהבת
המרחמת
המתעללת
האגואיסטית
האובדנית
ההזויה
הלא-מושלמת
הרכלנית
המדכאת
המדאיגה
הלא- איכפתית
האיכפתית
המשקיענית
הלא-משקיענית
החיוורת
החולה
הבריאה
הבררנית
הפרפקציוניסטית
הבודדה.
אני רואה את זה מתחיל לעבור...
האופטימית נעמה.
אני חייבת להודות לך על איך שאני מרגישה עכשיו.
אני רואה את עצמי בעיניים יותר טובות כבר, אני יכולה להגיד שאני בסוף..
באמת שזה משמח אותי. אם רק הייתה לי דרך להודות לך על כל מה שעשית בשבילי, על שהאמנת בי והייתי בשבילי, שעודדת אותי, ובקיצור אפשר להגיד שהצלת אותי..
צבע עורי חזר לקדמותו, קיבלתי מחזור דבר שבאמת שימח אותי מאוד, אני כבר יכולה לאכול מבלי לחשוב יותר מידי על הקלוריות. העלתי את מספר הקלוריות היומי שלי ל1500, זה היה דיי קשה בהתחלה אבל בזכות הדיאטנית היא נתנה לי תפריט מסודר והסבירה לי את ההשלכות של הדבר.
אני כבר יכולה להיכנס לשיעורי ספורט ואשכרה לשרוד אותם.
החלטתי להתחיל להישקל רק פעם בשבוע ולא יותר, גם לזה היה קשה להתרגל, אבל הצלחתי!
והכי חשוב, אני אוכלת מבלי להקיא לאחר מכן.
היחסים שלי עם המשפחה שלי כבר נעשו יותר פתוחים, אני יכולה לדבר איתם. אבא שלי מתחיל להתעניין יותר, זה מרגיש לי מוזר.
אני כבר לא סובלת מקור,
אני לא חיוורת,
אין לי כאבי ראש חזקים,
התעלפויות וסחרחורות הפסיקו,
אני מבשלת וגם אוכלת,
לא מגבילה את סוגי המזונות רק למה שנחשב דיאטטי,
לא אובססיביות סביב מזון, קלוריות ומתכונים,
אין יותר תירוצים לא לאכול: לא רעבה, אכלתי קודם וכו' ,
שיניתי את הרגלי האכילה המוזרים, כמו: חותכת את האוכל לחתיכות זעירות, מנקרת עם המזלג וכו' ,
יש לי נוחות מורגשת ליד אוכל
ואין לי אשמה או בושה לגבי האכילה.
__________יומן אישי_________
ופתאום אני חושבת לי,
אולי נפסיק עם זה?
זה אף פעם לא יגמר.
והאם זה באמת שווה?
האם זה באמת נחוץ?
אולי דיי?
מתגעגעת לטעם העצמאות.
לטעם האוכל,
לטעם הרצון לאכול.
רוצה שיפסיקו הייסורים הבלתי פוסקים הללו.
רוצה שיניחו לי לישון בשקט.
רוצה לאכול כמו כולם ולא לדאוג מה יגידו.
רוצה שלא יסתכלו לי על הצלחת .
רוצה להיות רזה ובכל זאת לאכול.
קיבלתי!!
אני קיבלתי!!
ק-י-ב-ל-ת-י!!!
אני מאושרת!
וזה ממש לא מעט,
זה פשוט בכמויות,
ואו!
נרגעתי.
העור שלי חזר לגוון שלו,
פתאום אני מרגישה יותר אנרגיה,
התגעגעתי.
אני שוקלת עכשיו נורמלי בערך,
הגעתי למשקל שפעם נתקעתי עליו דיי הרבה זמן,
והוא יחסית בסדר.
ובאמת שאני מעריכה יותר.
43.
המורה שלי לחנ"ג כבר שמה לב והיא אמרה לי שהיא תפקח עליי מעכשיו.
ואמא מאיימת עם אשפוז,ממש חזק=\
נעבור את זה.
מחר יש לי שוב דיאטנית,לעזאזל.
אני יודעת שזה נגמר!
אני בריאה,
עדיין לא לגמרי אבל אני בדרך הנכונה!
מתחילה להיות אופטימית
כל התקופה הרעה הזאת..
הדיכאון,
החרדה מהמשקל,
הפחד שמישהו יראה,
לראות את עצמי במראה,
השומן,
הבדידות,
הטפות המוסר,
המחזור,
העצירות,
החום גוף הנמוך,
החולשה,
גוון העור הצהבהב, התייבש, קשקשי,
שיעורי הספורט שלא הצלחתי לשרוד,
והכי חשוב, ההקאות!
והייתי..
השמנה
הדוחה
המגעילה
העלובה
המכוערת
הצפויה
המזוייפת
המחייכת
המטומטמת
האדישה
השטחית
הדיכאונית
העצובה
האופנתית
המופרעת
הפסיכית
המטורפת
האמנית
הצהובה
השונאת
האוהבת
המרחמת
המתעללת
האגואיסטית
האובדנית
ההזויה
הלא-מושלמת
הרכלנית
המדכאת
המדאיגה
הלא- איכפתית
האיכפתית
המשקיענית
הלא-משקיענית
החיוורת
החולה
הבריאה
הבררנית
הפרפקציוניסטית
הבודדה.
אני רואה את זה מתחיל לעבור...
האופטימית נעמה.
3 comments:
אחלה בלוג!
העיצוב של הבלוג יפה ומושקע.
התמונות אמיתיות?!
כן, התמונות אמיתיות.
לקחנו אותן ממאגר תמונות באינטרנט.
התמונה הראשונה זאת התמונה של נעמה ששמו ברשימת המחלות.
בלוג מושקע מאוד, השילוב של התמונות והיומן האישי מרגש ביותר.
רואים שהשקעתן בזה מיטב זמנכן :)
בהצלחה :)
Post a Comment